בדרך כלל מתוארת מחלת סינוסיטיס כסוג של סיבוך המופיע בהמשך להצטננות חריפה. ודאי תתפלאו לשמוע שניתן לחלות בסינוסיטיס שמקורה גם במחלת שיניים. בשפה המקצועית נקראת מחלה זו : סינוסיטיס אודונטוגנית.
כיצד קשורים הסינוסים לשיניים?
אזור בקיעתן של השיניים הטוחנות האחוריות נמצא סמוך מאוד לרצפת מערת הלסת, או בשמו המקצועי, הסינוס המקסילרי. הסינוס המקסילרי הוא הגדול במערות הפנים ורצפתו נושקת לשורשי השיניים ולרכס העצם שמתוכו נובטות השיניים אל חלל הפה. קירבה זו יוצרת קשר בין מחלות שיניים למחלות במערת הלסת.
מה הן הסיבות לסינוסיטיס אודונטוגנית?
סינוסיטיס אודונטוגנית היא מחלה שכיחה. אחד מכל עשרה מקרים של סינוסיטיס יהיה אודונטוגני.
בעבר המקור לסינוסיטיס אודונטוגנית היה הגיינה ירודה של חלל הפה. כיום, עם העלייה בשכיחות הפעולות הכירורגיות של חלל הפה והפריצה הטכנולוגית בשיקום השיניים, המקור השכיח למחלה הוא תופעות לוואי לאחר עקירת שיניים או שיקום שיניים על גבי שתלים.
השתלת שיניים לצורך שיקום המשנן ושיפור איכות החיים, נפוצה מאוד ומבוצעת ע"י רופאי שיניים או רופאי פה ולסת. ספיגת העצם ברכס השיניים, אינה מאפשרת אחיזה טובה של שתל ודורשת עיבוי של רקמת העצם. באמצע שנות ה-70 תיאר רופא שיניים אמריקאי בשם ד"ר טאטום, גישה כירורגית בה יוצרים כיס ברירית המצפה את חלל הסינוס המקסילרי. לתוך כיס זה מוסיפים חומר עצם או תחליף עצם, שנצמד אל העצם המקורית ומעבה את רכס השיניים. גישה זו נקראת באופן שיגרתי "הרמת סינוס".
בעקבות פעולות כמו הרמת סינוס או עקירות שיניים ובמקרים מסוימים, גם עקב מחלת שורשי שיניים כרונית, עלול לחדור זיהום מכיוון חלל הפה אל חלל הסינוס המקסילרי, כולל התפתחות דלקת המכונה סינוסיטיס אודונטוגנית.
איך תתבטא סינוסיטיס אודונטוגנית?
התלונה השכיחה של סינוסיטיס ממקור שיניים יכולה להיות כאב חד בשיניים האחוריות, או תחושת של נזלת מוגלתית עם ריח רע באף, בצד הסובל מהמחלה.
כיצד יש לנהל טיפול או בירור לסינוסיטיס אודונטוגנית?
גולת הכותרת היא שיתוף פעולה בין רופא אא"ג ורופא השיניים. בהיעדר שיתוף פעולה כזה, עלול הטיפול על-ידי כל אחד מהרופאים הללו להימשך זמן רב מהרצוי. במקרים כאלו המטופל מיטלטל בין רופא אא"ג לרופא השיניים בטיפולים וביקורים חוזרים, כולל כירורגיים, עד לשלב בו ניתן לבצע את שיקום המשנן. תהליך זה אורך לעיתים חודשים ארוכים ואף יותר, עם החלמה ממושכת ביניהן.
המקרה הקלאסי של "סחבת" ממושכת, היא ההתמודדות עם מטופלים הסובלים מרינוסינוסיטיס קשה כדוגמת רינוסינוסיטיס עם פוליפים. מצב זה דורש שיקום שיניים עם הרמת סינוס. כאשר המטופל סובל ממחלת רינוסינוסיטיס כרונית, עולה הסיכון לזיהום משני, שמסכן את המטופל ומקטין את סיכויי הצלחת ההשתלה כולה.
שיתוף פעולה בין רופא אא"ג ורופא השיניים מאפשר:
- אבחון וטיפול הוליסטי בסינוסיטיס כרונית ממקור זיהומי של השיניים.
- טיפול מאוחד בסיבוכי טיפול שיניים כגון : מעבר קבוע (פיסטולה) בין חלל הפה לסינוס לאחר עקירת שן או חדירת שתל שן לחלל הסינוס.
- יעוץ לרופאי שיניים במקרה של ממצא בסינוסים לפני ביצוע הרמת סינוס
- יעוץ רופא השיניים לרופאי אא"ג במקרים של ממצאים נלווים למחלת סינוסים כרונית המתקבלים בהדמיה (ציסטות ,שיניים כלואות וכד').
מה בודק רופא אף אוזן גרון?
מטופל המופנה למרפאה בהמלצת רופא השיניים, יעבור תשאול קליני (אנמנזה) מקיף ובדיקה, כולל בדיקה אנדוסקופית של חלל האף ואזור מוצא הסינוסים וכן בדיקה מדוקדקת של חלל הפה והשיניים, תוך התייחסות למידע הרפואי קיים (כולל הדמיה).
לסיכום: הערכה מקדימה של מטופל עם ממצא בחלל הסינוס – כפי שמודגם בצילום השיניים ע"י רופא אא"ג – היא פעולה מונעת, שעשויה להקטין את הסיכון בעת ביצוע הרמת סינוס ומשפרת את הסיכוי להצלחת הפעולה.
שיתוף פעולה בין רופא אא"ג ורופא השיניים במקרים כמו סיבוך לאחר פעולה כירורגית, מאפשר טיפול מתואם וסימולטני, מקצר את זמן ההחלמה והסבל הכרוך בכך ויקצר את משך הברור והטיפול לקראת שיקום שיניים בהמשך באופן משמעותי.
שיתוף פעולה בין רופא אא"ג ולרופא השיניים יכול לכלול אבחון משותף, טיפול משותף (כולל טיפול כירורגי) ומעקב משותף עד החלמה.
טיפול כירורגי משותף ימשך כ-3 שעות בלבד. המטופל ישוחרר לביתו לאחר אשפוז קצר של יממה.
חשוב לציין כי בסיום כל הטיפול, המטופל מופנה חזרה לרופא המשקם לשם השלמת שיקום השיניים.